רע"א 1577/13

תקציר

פסק הדין הנדון מתייחס לסכסוך רכושי בין יורשי ציפורה אבדיק (המבקשים) לבין בתם של המנוחים עדה ושלמה גלילי (המשיב). הסכסוך נובע מחוזה מכר שנחתם בשנת 1991 עבור חלקת אדמה בבעלות אבדיק, שנמכרה לבני הזוג גלילי. החוזה כלל סעיפים הנוגעים לתשלום מיסים וחיובים עירוניים, כאשר סעיף 8(ד) קובע כי יש להחזיר את כל הסכומים ששולמו על ידי הצד הלא נכון על פי דרישה. התגלעה מחלוקת בנוגע לתשלום היטל השבחה הנדרש לצורך רישום הנכס על שם בני הזוג גלילי, כאשר אבדיק סירב לשלם. בני הזוג גלילי שילמו את ההיטל בשנת 2002 כדי להשלים את הרישום וליזום את הבנייה, ולאחר מכן הגישו תביעה נגד עזבונו של אבדיק להשבת הכספים. המבקשים טענו כי התביעה התיישנה, שכן בני הזוג גלילי ידעו על עמדתו של אבדיק בנוגע להיטל בשנת 1992, אך בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי דחו שניהם טענה זו וקבעו כי עילת התביעה מבוססת על השבה כמפורט בסעיף 8(ד) לחוזה. לאחר מכן ערערו המבקשים לבית המשפט העליון בבקשה לערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי ועל עיכוב ביצוע, אך בקשתם נדחתה. שופט בית המשפט העליון הדגיש כי הערעור הוא גלגול שלישי של התיק ואינו מעורר שאלות בעלות חשיבות כללית או ציבורית, ולכן אינו מצדיק התערבות נוספת. ההחלטה דחתה גם את טענת המבקשים בדבר תקופת ההתיישנות, שנדונה בעבר בערכאות הנמוכות יותר. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור ועיכוב הביצוע, והמבקשים חויבו בהוצאות המשיב.