ע"א 189/76

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לבחירות הפנימיות של מפלגת העבודה הישראלית. הסוגיה שעמדה על הפרק הייתה האם חוקת מפלגת העבודה, הקובעת כי ועידת המפלגה צריכה להיבחר ישירות על ידי חבריה, מאפשרת הקמת רשימה מרכזית שתכלול אחוז מסוים של צירים שאינם נבחרים. שני חברי מפלגת העבודה, המשיבים, פנו לבית המשפט המחוזי בתל אביב בבקשה למתן צו מניעה שימנע ממפלגת העבודה, המערערת, להחליט על הרכבת רשימה מרכזית כזו. המשיבים טענו כי ההסדר המוצע יפגע בזכותם לבחור ולהיבחר למוסדות המפלגה כמפורט בחוקת המפלגה, וכן נוגד את עקרונות היסוד של המפלגה. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה, והוביל את מפלגת העבודה לערער על ההחלטה. בית המשפט העליון קבע כי החלטת המרכז להקים רשימה מרכזית אכן מנוגדת לחוקת המפלגה. אלא אם כן תוקן באופן המפורט בה, החוקה קובעת כי הוועידה תיבחר במלואה על ידי החברים. בית המשפט הדגיש כי למשיבים זכות לבחור ולהיבחר לוועידת המפלגה, וכל חריגה מהוראות החוקה מהווה עילה להתערבות שיפוטית. בנוסף, נקבע בפסק הדין כי זכותם של המשיבים לבקש סעד מניעתי, ולא להמתין לקבלת ההחלטה ואז לבקש את ביטולה. פסק הדין דן בהרחבה במבנה הארגוני של מפלגת העבודה, בסמכויות מוסדותיה ובתיקונים שנעשו בחוקת המפלגה לאורך השנים. הוא גם מתעמק בהשתלשלות האירועים שהובילה לבקשה לצו מניעה, כולל המכתבים ששלח מזכ"ל המפלגה שעוררו את המחלוקת. בית המשפט מגיע למסקנה כי מטרת המשיבים היא לקיים את הוראות חוקת מפלגת העבודה, והוא דוחה את הערעור, ובכך מקיים את החלטת בית המשפט המחוזי. מפלגת העבודה מחויבת לשאת בהוצאות המשיבים בסך 2,000 ליש"ט.