רע"ב 1757/17

תקציר

אסיר המרצה עונש מאסר של חמש שנים בגין עבירות מין שבוצעו בבן משפחה קטין לפני כ-15 שנה ביקש חופשה מיוחדת כדי להשתתף בבר המצווה של בנו. שירות בתי הסוהר דחה את הבקשה בנימוק של סיווג האסיר בקבוצת הסיכון הגבוהה ביותר, פגיעה אפשרית בקורבן והיעדר טיפול בעבירותיו. האסיר עתר לבית המשפט לעניינים מנהליים, שדחה את טענתו והגיש ערעור על ההחלטה. עם זאת, הערעור נדחה מאחר שהשופט קבע כי החלטת שב"ס הייתה סבירה. קביעה זו מתבססת על שיקול הדעת של שב"ס באישור חופשה, על הדרישה לחוות דעת משני גופים שהתקבלה באופן חלקי בלבד ועל חומרת העבירות. השופטת מתחה ביקורת על העיכוב של שב"ס במתן מענה לבקשת האסיר, אך לא מצאה פגם בהחלטת בית המשפט לעניינים מנהליים. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחית, ולא נפסקו הוצאות.