רע"ב 5153/18

תקציר

הכלל באשר למתן רשות ערעור על החלטות הנוגעות לעתירות אסירים הוא כי היא אינה ניתנת כדבר שבשגרה, והיא ניתנת רק במקרים חריגים שבהם מתעוררת שאלה משפטית או סוגיה עקרונית החורגת מהאינטרסים הפרטיים של הצדדים. במקרה דנן, בקשת רשות הערעור מעוגנת היטב בנסיבותיו הפרטניות של המבקש ואינה מעוררת שאלה משפטית או עיקרון המצדיק מתן רשות ערעור, ועל כן היא נדחית בעילות אלה בלבד. עם זאת, בית המשפט עבר לדון לגופו של הערעור. פסק הדין הנדון מתייחס לשלילת רישיון שחרור מותנה של אסיר. ועדת השחרורים ובית המשפט לעניינים מנהליים קבעו שניהם כי המבקש הפר את תנאי שחרורו, ואף עסק בפעילות אסורה הקשורה לסמים, בהתבסס על מידע מודיעיני שהוצג בפניהם ואשר נחשב אמין ביותר. קביעתו של בית המשפט לעניינים מנהליים כי יש להפקיע את המבקש משחרורו על תנאי, וההחלטה לדחות את בקשתו, מוצדקת בשל ריבוי ההפרות של תנאי שחרורו על ידי המבקש, ואינדיקציות למעורבותו בפעילות פלילית חמורה. כמו כן, אין מקום להפחית את תקופת מאסרו של המבקש, כנדרש בחוק, במקרים בהם אסיר על תנאי מבצע עבירה נוספת במהלך תקופת המבחן, והמידע המודיעיני מצביע על כך שנשקפת ממנו סכנה. בית המשפט דחה גם את הטענה כי המשיב לא פעל די מהר בבקשה לשלילת רישיונו של המבקש. למבקש ניתנה הזדמנות להצדיק את האמון שניתן בו, אך לא עשה כן, ולכן בית המשפט לא יתערב בהחלטה לשלול את רישיון השחרור המותנה שלו, והערעור נדחה.