עת"מ 70703-09-24

תקציר

העותרים טענו כי פרוטוקול ישיבה מסוימת משקף הבטחה מנהלית מחייבת של העירייה להקים בית כנסת קבוע ברחוב מסוים ולהקצות מבנה זמני לשימוש הקהילה עד להקמתו. העירייה הכחישה טענה זו וטענה כי לא התקיימו התנאים לקביעת הבטחה מנהלית מחייבת. השופט הסכים עם העירייה, וציין כי העותרים לא הוכיחו כי הבטחה כזו ניתנה, כנדרש בתקדימים משפטיים. השופט הדגיש כי הפרוטוקולים היו הצהרת כוונות בלבד ולא הבטחה, ולא הצביעו על כוונה לעקוף את החוק או להתחייב לבניית בית כנסת ללא קשר לדרישות החוק. יתר על כן, ראש העיר, שלכאורה הבטיח, נעדר סמכות לעשות זאת ללא אישורי מועצת העיר ושר הפנים, שלא התקבלו. עוד ציינה השופטת כי העותרים לא הגישו כדין בקשה להקצאת קרקע, ללא פרטים ואישורים חיוניים. בנוסף, הנתונים שהציגה העירייה הצביעו על פעילות דתית בתדירות נמוכה עם מספר מצומצם של משתתפים, ולכן הקצאת קרקע ציבורית למטרה זו אינה מוצדקת. השופט הגיע למסקנה כי העותרים יכולים להגיש כדין בקשה חדשה, שתיבחן על ידי הרשויות המתאימות. העתירה נדחתה, והעותר הראשון חויב לשלם הוצאות מתונות לעירייה.