עת"מ 41761-07-13

תקציר

העותרים ביקשו כי המשיב, שר הפנים, יאפשר לעותרת, מאיה גמרי, להתחיל בהליך הסדרת מעמדה בישראל על פי "נוהל מתן מעמד לבני זוג של ישראלים, לרבות זוגות חד מיניים". השר סירב, והעותרים הגישו עתירה לבית המשפט. הסוגיה המרכזית בתיק הייתה האם די הצורך להוכיח כי העותרים הם ידועים בציבור, על מנת שג'מרי יוכל להיכנס להליך המדורג לרכישת תושבות קבע בישראל. בית המשפט מצא כי החלטת המשיב לא שקלה במידה מספקת את המסמכים הרלוונטיים והמשמעותיים שהוצגו בפניה. הראיות שהוצגו, לרבות מכתבי חברי הקהילה של העותרים וחוות הדעת של פקידת הסעד חיזקו את הטענה כי בין העותרים התקיימו יחסי אישות כנים ואמיתיים. בנוסף, החלטת המשיב התבססה על סתירות ואי דיוקים חסרי משמעות בראיונות, אשר בנסיבות העניין לא הצביעו על חוסר כנות. גם הסכם הממון בין העותרים, המעיד על הפרדה רכושית, לא היה בו די כדי לבסס היעדר קשר של ממש, במיוחד בהתחשב בהסבריהם מדוע בחרו בהסדר זה. פער הגילים בין העותרים לבין היסטוריית מעמדו של גימרי בישראל לא היו סיבות מהותיות דיין לדחיית הבקשה, לבדן או במצטבר עם נתונים אחרים. משכך, פסק בית המשפט לטובת העותרים, והורה למשיבה לאפשר לג'מרי להיכנס להליך המדורג לרכישת תושבות קבע, בכפוף לתנאים המפורטים בהליך הרלוונטי. כן חויב המשיב בהוצאות טרחת עורכי הדין של העותרים, בסך 10,000 ₪.