בג"צ 1931/21

תקציר

החלטת הרוב של בג"ץ, המיוצגת על ידי השופט ד' מינץ והשופטת ד' ברק-ארז, קובעת כי יש לדחות את העתירה. פסק דין זה מבוסס על שיקול הדעת הרחב הנתון ליו"ר ועדת הבחירות, אשר בית המשפט לא יתערב בו בקלות. לדברי השופטים, החלטת ועדת הבחירות לאסור על הליכוד להשתמש בסיסמה "בחזרה לחיים" בתעמולת הבחירות שלה הייתה סבירה. הסיסמה, שניצלה את פירותיו של מסע פרסום במימון ממשלתי, הפרה את עקרון השוויון בין המועמדים לבחירות. מכיוון שהמשאבים שנוצלו בקמפיין לא היו נגישים באופן שווה לכל המתמודדים, התרת השימוש בהם על ידי מפלגה מסוימת תפגע ביושרה ובהגינות של הליך הבחירות. זאת ועוד, דעת הרוב מדגישה כי לשונו המרחיבה של סעיף 2א לחוק הבחירות (דרכי תעמולה) כוללת נכסים בלתי מוחשיים, לרבות סיסמאות, במיוחד כאשר הן אינן זמינות באופן שווה לכלל המתמודדים. המטרה העיקרית של החקיקה, שמירה על השוויון, מצדיקה פרשנות זו. במקרה זה, השימוש של מפלגת הליכוד בסיסמה העניק להם יתרון בלתי הוגן, כשהוא רוכב על השקעת הממשלה בקמפיין. משכך, פרשנותו של היו"ר לחוק הייתה ראויה, והעתירה, שביקשה לערער על פרשנות זו, נעדרת שחר. השופט א' שטיין הציג דעה חולקת, התומכת בקבלת העתירה. שטיין טען כי הסיסמה "בחזרה לחיים" היא מוצר קולקטיבי זמין לשימושו של כל אחד ואינה בבעלות בלעדית של משרד הבריאות. לפיכך, אין לראות בו "נכס של גוף מבוקר" כאסור בסעיף 2א. לדבריו, כל פוליטיקאי צריך להיות מסוגל להשתמש בסיסמה זו בתעמולת הבחירות שלו, שכן היא אינה מעניקה יתרון בלתי הוגן. היתרון הנגזר מהסיסמה נובע מפעולותיו של ראש הממשלה האחראי על מבצע החיסונים. בנוסף, שטיין סבר כי הציבור יכול להבחין בין הקמפיין של משרד הבריאות לבין התעמולה של הליכוד, מה שהופך את החשש של ועדת הבחירות מהטעיית הציבור למופרך.