תמ"ש 24962/98

תקציר

לאחר 16 שנות נישואין, ביקשה הנתבעת להתגרש ופנתה לבית המשפט בבקשה לסיוע ביישוב המחלוקות בינה לבין התובע בנוגע לרכוש המשותף שלהם. מספר משאים ומתנים לאחר מכן הגיעו הצדדים להסכם, שאושר על ידי בית המשפט ביולי 1999 ואושרר במאי 2001. התובע, שלא היה מיוצג במהלך הדיון בבית המשפט, טען כי הסכים להסדר הגירושין בשל טעות, הטעיה ועושק, וביקש לבטל את ההסכם. פסק הדין של השופט פירט את הנכסים המשותפים של בני הזוג, שכללו דירה, חווה חקלאית וזכות לרכישת חלקה מורחבת. המחלוקת העיקרית נסובה סביב פרשנות המונח "בית" במסגרת ההסכם – התובע טען כי הוא מתייחס רק ליחידת הדיור, בעוד הנתבע סבר כי הוא מייצג את החווה כולה. השופטת צידדה בנתבעת וציינה כי המו"מ וההסכם הסופי התמקדו בחווה כולה, וכי טענת התובעת בדבר טעות, הטעיה ועושק לא הוכחה. כמו כן, הדגישה השופטת כי התובע ויתר ביודעין על זכותו לייצוג משפטי והשתתף באופן פעיל וביודעין בכל הליך המשא ומתן. לפיכך, דחתה השופטת את תביעת התובע והורתה לו לכסות את הוצאות המשפט של הנתבע ואת שכר טרחת עורך הדין.