ע"פ 845/77

תקציר

הכרעת הדין עניינה בשני מערערים, אליעזר שרף ודוד מוחבן, שהואשמו בשורה של עבירות על פקודת הסמים המסוכנים, התשל"ג-1973. שרף הורשע במכירת כמות גדולה של אופיום ובהחזקת כמות קטנה יותר, ואילו מוחבן הורשע בייבוא אופיום לישראל, החזקת עפרונות אופיום ותיווך בעסקת אופיום. שני המערערים הודו במשטרה, אך בית משפט קמא השתמש בהודאות אלה כראיה רק בחלק מהאישומים בשל דרישת ראיות נוספות ("משהו") לאישוש הודאות. המערער הראשון, שרף, הורשע בשני סעיפים. הוא הודה במכירת 2 ק"ג אופיום לאדם בשם פרנקו והורשע בעבירה על פקודת הסמים המסוכנים. הוא הורשע גם בהחזקת כמות קטנה יותר של אופיום במסעדה שלו, בהתבסס על האופיום שנמצא במקום. ערעורו של שרף מתייחס רק לחומרת עונשו ולא להרשעתו. המערער השני, מוחבאן, הורשע על סמך הודאותיו בייבוא אופיום מפרס, החזקת עפרונות אופיום וסיוע בעסקת סמים. בית משפט קמא זיכה אותו מאשמה נוספת הנוגעת לרכישת 12 ק"ג אופיום משרף מאחר שהשופט לא מצא ראיות מספיקות לאישוש הודאה זו. ערעוריו של מוחבאן מערערים הן על הרשעתו והן על גזר דינו ביתר סעיפי האישום. המדינה ערערה גם על זיכויים של שרף ומוהבאן מאשמת סחר באופיום, אך בית המשפט אישר את החלטת בית המשפט קמא מחוסר ראיות. ערעור המדינה על העונשים שהוטלו על המערערים נדחה אף הוא, כאשר בית המשפט ציין את הצורך בנחישות במאבק בעבירות הסמים. בקשותיהם של שני המערערים להקל בעונשם נדחו, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי אושר. ההחלטה אף דוחה את ביצוע גזרי הדין בשבועיים, בתנאי שהמערערים יאריכו את הערבות.