ת"פ 10746-04-24

תקציר

הנאשם, שהתגורר עם אמו ואיים להרוג אותה, הורשע בהתנהגות מאיימת כלפיה. במסגרת הסדר טיעון הודה הנאשם בכתב האישום המתוקן, שהוביל להרשעה לפי סעיף 192 לחוק העונשין. הסדר הטיעון כלל עתירה משותפת להטלת 7 חודשי מאסר בפועל, לצד הפעלת 5 חודשי מאסר על תנאי מתיק קודם, שמהם נגזרו בסך הכל 10 חודשי מאסר. הצדדים הסכימו לבקש עונש מאסר על תנאי נוסף לפי שיקול דעתו של בית המשפט. בית המשפט הכיר בקשיים הראייתיים של הסדר הטיעון וקיבל את בקשת העונש המשותף, שתאמה פסיקות קודמות בעבירות דומות. השופט ציין את חומרת העבירה, במיוחד לאור הקרבה המשפחתית והאופי המפורש של האיומים. עם זאת, השופט הכיר גם בייחודו של האירוע ובהיעדר תכנון. הענישה הנהוגה בעבירות איום משתנה מאוד, מעונש מותנה למספר חודשים או שנת מאסר. בית המשפט הדגיש את עברו הפלילי של הנאשם, הכולל הרשעות קודמות מרובות, ואת חשיבות ההרתעה והענישה במקרה זה. עם זאת, השופט בחר שלא להטיל פיצוי כספי, בהתחשב בתקופת מעצרו של הנאשם ובאפשרות למאסר עתידי. במקום זאת, נגזרו על הנאשם שבעה חודשי מאסר בפועל, עם מאסר על תנאי חופף חלקית ומצטבר חלקית, בסך הכל עשרה חודשים. גזר הדין הוארך לאחור למועד מעצרו של הנאשם, ונגזר עליו עונש מאסר על תנאי של 45 יום. לנאשם ניתנה זכות ערעור, והמזכירות הונחתה לסגור את תיק המעצר.