ת"א 17935-04-22

תקציר

המחלוקת נסובה סביב בית משותף בירושלים. התובעים, בעלי אחת הדירות, מבקשים למנוע מהנתבעים, בעלי שתי דירות נוספות, לממש את זכותם להרחיב את דירותיהם כפי שהוסכם בחוזה משנת 1992 שנחתם בין הבעלים הקודמים. התובעים טוענים כי הנתבעים מנצלים אחוזי בנייה שאינם שייכים להם וכי הבנייה תגרום למטרדים. עוד נטען, כי הנתבעים הסתירו מידע חיוני אודות ההסכם ונספחיו. הנתבעים, מנגד, טוענים כי התובעים מודעים לתכניות ההרחבה ואף הסכימו להן טרם רכישת דירתם. עוד הם מדגישים כי רשויות התכנון אישרו את הבנייה לאחר ששקלו את התנגדויות התובעים. בנוסף, טוענים הנתבעים כי ההסכם מתיר במפורש בניית קומה נוספת והחלפת דירות, וכי המעלית וגרם המדרגות נבנים בתוך השטח המיועד לשימושם הבלעדי. בית המשפט פוסק לטובת הנאשמים. נקבע כי טענת התובעים בדבר ניצול אחוזי הבנייה אינה מבוססת וכי הייתה להם ידיעה מוקדמת על תכניות הבנייה. ההסכם, ובפרט סעיף 30, תומך בזכותם של הנתבעים לבנות קומה נוספת ולהחליף דירות. כמו כן, התובעים מנועים מלטעון נגד הקמת המעלית וגרם המדרגות לאחר שהסכימו שלא להתנגד להם קודם לכן. עוד קובע בית המשפט כי מעשי הנתבעים עולים בקנה אחד עם ההסכם וכי טענות התובעים בדבר מטרדים לא הוכחו. משכך, נדחות טענות התובעים, והם חויבו לשלם 30,000 ₪ שכר טרחת עורך דין ואת עלות חוות דעתו של שמאי הנתבעים.