ת"א 65669-08-21

תקציר

השופט מונה שלושה נימוקים מדוע יש לדחות את תביעת התובע, בדבר זכויות הדיירות המוגנת והפיצוי הכספי הנלווה לכך. ראשית, פסק דין מכריע קודם קבע כי פקעו זכויותיה של האם המנוחה, לה ירשה התובעת את התביעה. מאחר שלא הוגש ערעור על פסק דין זה, הוא עומד, ומשמעותו היא שהטענה הנוכחית, המנסה להכיר בזכויות אלה, סותרת קביעה משפטית קודמת ולא ניתן לדון בה. שנית, התובעת טוענת כי גם אם פקעה זכות הדיירות המוגנת עדיין קיימת זכות כספית נפרדת לפדותה. השופט טוען כנגד זה בקובעו כי הזכות הכספית היא נגזרת של זכות הדיירות המוגנת, ולכן אינה יכולה להתקיים באופן עצמאי. לבסוף קובעת השופטת כי טענת התובעת כי הנתבעים סיכלו את זכויותיה של האם המנוחה אינה יכולה לעמוד במבחן, שכן התנהלות הנתבעים, לרבות התנגדותם להעברת זכויות הדיירות המוגנת, הייתה סבירה, ואופיו הקצר של ההליך המשפטי לא היה באשמת הנתבעים. בנוסף לדחיית התביעה, השופט מורה לתובע לשלם הוצאות ושכר טרחה לנתבעים בסך 30,000 ₪.