רע"א 4707/06

תקציר

בפסק דין זה נדחתה בקשת רשות הערעור בעניין בוררות, תוך הדגשת העקרונות המנחים את הליכי הבוררות וחוסר רצונן של ערכאות הערעור להתערב במקרים כאלה. בית המשפט הדגיש כי רשות הערעור בבוררות שמורה לסוגיות עקרוניות ביסודן. הוא הדגיש את המסגרת המשפטית המסדירה את העיתוי לבקשות לביטול או אישור פסקי בוררות. על פי סעיף 27(א) לחוק הבוררות, קיים חלון זמן מחמיר של 45 יום לאחר מתן פסק הבוררות להגשת בקשת ביטול, אלא אם קיימים טעמים מיוחדים להארכתו. תקנה 10 מאפשרת התנגדות למתן אישור תוך 15 יום, מותנה במגבלת 45 הימים. במקרה זה, החמיצו המבקשים את מועד הביטול בארבעה ימים בשל טעות סובייקטיבית בחישוב מסגרת הזמן, שאינה עולה כדי "סיבה מיוחדת". בית המשפט קבע כי פיקוח אישי בחישוב מועדים אינו מצדיק הארכת מועדים, מה שמחזק את חשיבות האינטרס הציבורי בהליכי בוררות מהירים. יתר על כן, העיכוב לא תוקן על ידי הגשת המועד נגד אישור פסק הבוררות, שכן הכלל הכולל של 45 יום מקבל עדיפות. מאחר שאין טעם מיוחד המצדיק הארכה, החלטת בית המשפט המחוזי עמדה בעינה. משכך, נדחתה בקשת רשות הערעור, והמבקשים חויבו בהוצאות טרחת עורכי הדין של המשיבים בסך 10,000 ₪, דבר המלמד על מחויבותו של בית המשפט להליך ולוודאות משפטית בענייני בוררות.