רבני 1389698/03

תקציר

פסק הדין דן בסמכותם של בתי המשפט ובמעמדו של המערער בסכסוך רכושי הקשור להקדש דתי. המשיב טען כי בית הדין לערעורים נעדר סמכות וכי למערערת אין מעמד משפטי לערער על החלטת בית הדין האזורי. עם זאת, בית המשפט דחה טענות סף אלה, וקבע כי לבתי הדין הרבניים סמכות לדון בענייני ההקדש וכי המערער רכש מעמד משפטי מהשתתפותו במשפט הקודם. לגופו של ערעור, בחן בית המשפט את מעמדו של הנכס שבמרכז המחלוקת, שהיה בבעלות הקדשים שנפטרו והוקם כדין כהקדש דתי. הוסכם כי ההקדש לא בוטל, אך פרשנותם של מסמכים מסוימים הנוגעים להעברת הנכס הייתה שנויה במחלוקת. בית המשפט קבע כי ההקדש עדיין חל על דירת בית הכנסת וכי המשיב, אף שלא מונה רשמית, משמש כנאמן בפועל. לפיכך, הוטלה על המשיב, כנאמן, חובת נאמנות ואחריות כלפי בית הדין הרבני וההקדש. בית המשפט מצא כי מכירת נכס ההקדש על ידי המשיב לצד שלישי ללא אישור מראש הייתה פסולה ומסכנת את קיומו של ההקדש. הודגש כי בית המשפט אינו יכול לבטל את ההקדש, ויש לשקול כל מכירה של הנכס רק אם התמורה שימשה לרכישת נכס הקדש חלופי. פסק הדין הורה לרשם המקרקעין לרשום את ההערות המתאימות בפנקסי המקרקעין, ובכך למעשה החזיר את הבעלות על דירת בית הכנסת להקדש. הממונה על ההקדשות התבקש לחקור את הבעלים הנוכחיים של החלקות הנותרות ולוודא את איתור נכסי ההקדש. בנוסף, היו צריכים להינקט צעדים כדי להעמיד את ההקדש תחת פיקוח יעיל של בית הדין. המשיב הוכר כנאמן דה פקטו, ועל בית המשפט המחוזי הוטלה המשימה לטפל בכל בקשה עתידית למכירת נכס ההקדש, ולוודא כי התמורה נוצלה כראוי. פסק הדין הדגיש גם את חשיבות הפיקוח והניהול היעיל של ההקדשות, וקרא לחקיקתו המהירה של חוק שיגן על תרומות דתיות כאלה וימלא את רצונם של ההקדשים. לבסוף, פסק הדין אפשר את פרסום פסק הדין וקרא לכל הצדדים הנוגעים בדבר, לרבות הכנסת, להבטיח טיפול נאות בהקדשות באמצעות חקיקת חוק בתי הדין הרבניים (הקדשים) המוצע.