ע"פ 629/98

תקציר

המדינה ערערה על זיכויו של משיב שהואשם באי מסירת פירוט מספק בחשבונית, בניגוד לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור וסחר במוצרי הובלה). המשיב, מכונאי רכב, הואשם בכך שלא כלל את המספר הקטלוגי והמחיר לצרכן של החלקים שהחליף ברכבו של לקוח בקבלות שמסר. בית משפט קמא זיכה את המשיב מן הטעם שמעשיו נופלים בגדרי סעיף ה"זוטות" שבחוק העונשין, ובערעור המדינה טוענת כי זיכוי זה יהווה תקדים בעייתי. עם זאת, ערכאת הערעור מקבלת את פסק דינו של בית משפט קמא, ומגיעה למסקנה כי מעשהו של המשיב היה קל דעת באופיו, נסיבותיו זניחות, תוצאותיו היו מזעריות שכן לא היה ניצול מחירים, והוא לא שירת את האינטרס הציבורי לנהל תיק פלילי. השופט מבקר את המדינה על כך שלא הפעילה שיקול דעת ושכל ישר בטרם פתחה בהליכים פליליים, ומציין כי כוונת המחוקק מאחורי הצו הרלוונטי לא הייתה להעמיס על עסקים ישרים ניירת עודפת אלא למנוע הפקעת מחירים והונאות. השופט דן גם בתפקידן של נסיבות אישיות בקביעת האינטרס הציבורי, וטוען כי הן אינן צריכות להוות שיקול בעת החלת הגנת ה"זוטות", ומדגיש כי תפקידו של בית המשפט הוא להתמקד בעניינים בעלי חשיבות ציבורית אמיתית.