ת"א 56855-03-21

תקציר

בית המשפט בחן בקפידה את הראיות שהוצגו בכתבי הטענות ואת טיעוני הצדדים והחליט להעניק למבקשת, שפיר, צו מניעה זמני המאריך את תוקף רישיון החציבה שלה. בית המשפט ביסס את החלטתו על מספר גורמים מרכזיים. ראשית, היא מוצאת כי טענתה של שפיר אינה חסרת שחר ומעוררת שאלות כבדות משקל המחייבות בדיקה מעמיקה בהליך העיקרי. בית המשפט לא יכול היה להסיק כי מדובר בטענה מטרידה או חסרת בסיס גרידא, במיוחד בכל הנוגע לכמות החומרים שנחצבו בשטח המותר. בנוסף, שקל בית המשפט את מאזן הנוחות, והכיר בכך שהנזק שייגרם לשפיר ולעובדיה מסירוב לצו המניעה יעלה על כל נזק פוטנציאלי למשיבים. בית המשפט הכיר בכך שהאינטרס הציבורי הוא להבטיח את הפקת חומרי הגלם מהמחצבה, ודחיית צו המניעה תפסיק את הייצור עד לאחר סיום הליכי המכרז, שטרם החלו. יתר על כן, כל הפסד כספי פוטנציאלי עקב תמלוגים מופחתים יכול לקבל בחזרה משפיר אם תביעתם לא תצלח. חשוב לציין כי בית המשפט הדגיש כי סעד זמני זה אינו מונע מהמשיבים להגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה או לשנות את תנאיה. המשיבים שומרים לעצמם את הזכות ליזום בקשה כאמור על בסיס שינוי נסיבות, כגון התקדמות הליך המכרז. לבסוף, הורה בית המשפט כי הוצאות הבקשה ייבחנו בעת מתן פסק הדין כך שישקפו את התוצאה. פסק דין זה מבטיח כי שפיר תוכל להמשיך בפעילותה עד להכרעה בתביעה העיקרית, דבר המעניק תחושת צדק והגינות, במיוחד בהתחשב בשאלות הכבדות המשקל העולות לגבי טענות המשיבים וההשלכות האפשריות של הכחשה על שפיר ועובדיה.