ת"א 13442-11-21

תקציר

בתביעת לשון הרע זו יישם בית המשפט את מסגרת הניתוח בת ארבעת השלבים שנקבעה כדי לקבוע האם הביטויים המדוברים עולים כדי לשון הרע לפי הדין הרלוונטי. בית המשפט בחן תחילה האם הביטויים – שפורסמו בהקשר של מדיה חברתית – עונים על ההגדרה הסטטוטורית של לשון הרע, הכוללת אמירות העלולות להשפיל, לבזות או לפגוע בשמו הטוב של אדם. הביטויים המדוברים, כגון "הזוי", "משועמם", "בור" ו"מסוג האנשים שהשתן שלהם עלה להם לראש", נקבעו על ידי בית המשפט כלא עומדים ברף לשון הרע. בית המשפט מצא כי תנאים אלה מייצגים את דעותיו של הנאשם ולא קביעות עובדתיות והיו חלק מחילופי דברים סוערים שהתאפיינו בעלבונות הדדיים בפלטפורמת מדיה חברתית. בהתחשב בהקשר, בו מדובר באיש ציבור ובאופיו של השיח ברשתות החברתיות, מצא בית המשפט כי לביטויים אלה משקל מינימלי ואין בהם כדי לשנות את השקפתו של אדם סביר על התובע. בהדגישו את חופש הביטוי, במיוחד בחילופי דברים טעונים פוליטית, התייחס אליהם בית המשפט כאל דעות רגילות או עלבונות קלים ולא כאל הערות מכפישות. בנוסף, ציין בית המשפט כי התובע נהג בשפה גסה דומה, המעידה על אינטראקציה הלוך ושוב ולא על תקיפה חד צדדית. בית המשפט הוסיף ושקל את החשיפה הנמוכה ואת חומרת ההתבטאויות בשל אופי הפוסט ברשתות החברתיות וקבע כי הן מינוריות מספיק כדי לדחות את התביעה כטריוויאלית. לפיכך, דחה בית המשפט את התביעה, והדגיש כי לא כל התבטאויות פוגעניות ראויות לסעד משפטי, שכן חלקן נופלות לתחום הדעה האישית או זלזול קל. בדחותו את התביעה, הורה בית המשפט לתובע לשלם 12,000 ₪ עבור הוצאות המשפט של הנתבע בגין ביצוע מה שהוגדר כפעולה משפטית מיותרת. בית המשפט הבהיר את עמדתו נגד שיטור כבד של אמות המידה של השיח הציבורי, והותיר מקום לדיון ער ולהבעת דעות.