עב"ל 17146-05-11

תקציר

תיק הערעור מתמקד במערער שנפגע בפניו ביום 7.10.90 כתוצאה מעבודתו והשפיע על בריאות השיניים שלו. למרות שפגיעות שיניים מסוימות הוכרו על ידי המוסד לביטוח לאומי, טענות אחרות בנוגע למימון טיפולי שיניים, במיוחד עבור הלסת העליונה והתחתונה, היו שנויות במחלוקת. בתחילה מימנה שירותי בריאות כללית טיפולים בלסת העליונה, אך בהמשך הפסיקה בשל טענות למחלת חניכיים שאינה קשורה. המערערת ביקשה מימון טיפולי נוסף בהליכים משפטיים שונים, שגרמו לעמימות ולליקויים פרוצדורליים, כגון הגשת תביעות לא ברורות וניהול תיקים בערכאות שונות. הסכם הוביל למינויו של פרופ' טייכר, מומחה לכירורגיית הפה, למתן הערכה עצמאית. בחוות דעתו של פרופ' טייכר נקבע כי מחלת החניכיים הנרחבת של המערערת, ולא הפגיעה במקום העבודה, גרמה לאובדן השיניים. המערער דחה מסקנה זו, וערער על עצמאותו של המומחה, שכן מינויו התאפשר ומומן על ידי המשיבים, מה שהוביל להאשמות בדבר משוא פנים. בעקבות זאת החליט ערכאת הערעור להחזיר את התיק לבית המשפט המחוזי לצורך ביקורת שיפוטית מקיפה בהתאם להליכים שהותוו בנורמות בעניין עורקבי, ואיפשר למערער לערער על החלטות מימון הטיפול על סמך חוות דעתו של הרופא השלישי. בית הדין לעררים הכיר בניהול פרוצדורלי כושל של המוסד לביטוח לאומי והדגיש את הצורך לקבוע הליך ברור לפי תקנה 3 למקרים דומים בעתיד. לא נפסקו הוצאות, בהתחשב בהתנהלותו הפרוצדורלית של המערער במהלך ההליך.