ת"א 24685-08-15

תקציר

המבקשת ורידו פיבי בע"מ חתמו בשנת 2007 על מסמך בדבר מיזם משותף במקרקעין בבאר יעקב, אשר הוביל לכך שהמבקשת העבירה מקדמה כספית משמעותית לרידו. כדי להבטיח את החזרת המקדמה, שתי חברות הקצו והתחייבו לקבל כספים מהמשיב, שהיה אמור לשלם עבור עבודות הפיתוח. משנכנס רידו להקפאת הליכים ולא הצליח לפרוע למבקש, החל משא ומתן על כך שהמבקש ייכנס לנעליו של רימו בעסקה המקורית. הדבר הביא להסכם שנחתם ביום 3.5.2009 בין המבקש לבין המשיב, המתווה את פירעון היטלי פיתוח התשתיות העירוניות. ההסכם כלל שני זיכויים למבקשת, שאחד מהם היה תלוי בתשלום מקדמה של 5 מיליון שקל, ואילו השני, על סך 12.3 מיליון שקל, היה צמוד לחוב המקורי. המבקשת והמשיבה חתמו בשנת 2012 על הסכם נוסף, שהביא לתשלום מקדמה נוספת בסך 1.5 מיליון ₪ מהמבקשת, שגם היא תנוכה מהיטלי תשתית. לטענת המבקשת, המשיב מסרב לאפשר ניכוי מכתב האשראי השני, אותו מנמק המשיב בטענה כי הוא מותנה בקיומו של חוב שאינו שנוי במחלוקת – עניין הנתון לבוררות. המבקשת מעוניינת להשתמש בזיכוי זה לתשלום היטלים שהוטלו על אחת החלקות בפרויקט. בנוסף, טוען המבקש כי המשיב דורש סכום מופרז בגין השתתפות בהוצאות תכנית המתאר. המבקש מבקש לגלות מסמכים ספציפיים ולקבל תשובות לשאלון שנשלח למשיב, אליו מתנגד האחרון בנימוק של חוסר רלוונטיות, סטייה קיצונית מכתבי הטענות ופרטיות של צדדים שלישיים. בית המשפט מורה למשיבה להשיב למרבית הבקשות והשאלות בנוגע למסמכים, ולמצוא אותם רלוונטיים למחלוקת, ובפרט לאלה הנוגעים לפרוטוקולים של הישיבות, לדוחות הכספיים, לכרטיסי הנהלת החשבונות ולמצב החוב של המשיב למילומור בסמוך למועד חתימת ההסכם. חלק מהבקשות נדחות בהתייחס להמחאות אחרות או לתיק הבוררות, והמבקש אינו רשאי לקבל מידע על ההיקף הנכון של חובו של המשיב למילומור.