תפ"ח 2193-02-16

תקציר

גזר הדין הרשיע את הנאשם בביצוע מעשה מגונה בבן משפחה. התיק נסתמך על עדותה של המתלוננת, שטענה כי הנאשם תקף אותה מינית. מהימנות עדותה של המתלוננת נתמכה במספר גורמים. ראשית, התיאור שלה היה קוהרנטי, עקבי ואמין, ולא הראה ניסיונות להגזים. היא סיפקה תיאור מפורט של האירוע וציינה בעקביות שהוא נמשך לא יותר מ-40 שניות. המתלוננת גם תיארה במדויק את מיקומם של אחרים בבית בעת התקיפה. למרות שהיו כמה סתירות לגבי עיתוי האירוע, הן לא היו מהותיות ולא גרעו מעדותה המהימנה הכוללת. בנוסף, למתלוננת לא היה מניע נראה לעין לפברק את התקיפה, ומצבה הנפשי בעקבות האירוע תמך בטענותיה. עוד קבע בית המשפט כי עדותו של הנאשם לוקה בחוסר אמינות. הוא מסר הצהרות סותרות והפגין חוסר שיתוף פעולה במענה לשאלות. טענותיו של הנאשם זיגזגו בין הכחשת כל אינטראקציה עם המתלוננת לבין הודאה בחיבוק ונשיקה שאינם מיניים. עדותו הותירה רושם שלילי, ובית המשפט ציין כי לשקר שלו יש "משקל ראייתי עצמאי משלו" כראיה נסיבתית לאשמה. השופטת יעל רז-לוי והשופט שלמה פרידלנדר הסכימו עם הערכתו של השופט זלוצ'ובר את חומר הראיות, וסברו כי עדותה של המתלוננת כנה ועדותו של הנאשם אינה אמת. ההחלטה שהתקבלה פה אחד הביאה להרשעת הנאשם בביצוע מעשה מגונה בבן משפחה.