ב"ל 11920-05-20

תקציר

פסק הדין דן בהכרה בפגיעה בעבודה על בסיס תיאוריית המיקרוטראומה, החלה כאשר במהלך העבודה מתרחשות אינספור פגיעות זעירות, שכל אחת מהן גורמת לנזק קל שאינו מאובחן עד שהוא מצטבר לאורך זמן ופוגע ביכולתו של העובד לעבוד. כדי להוכיח פגיעה בעבודה לפי תיאוריה זו, על העובד להראות כי עבודתו כללה תנועות חוזרות ונשנות המובילות לפגיעות קלות שהצטברותן גרמה לנזק. בית המשפט בחן האם עבודתו של התובע הייתה כרוכה בפעולות חוזרות ונשנות שכאלה, ומצא כי תצהירו ועדותו תיארו עבודה שדרשה ממנו להרים משאות כבדים ולכופף וליישר את גבו שוב ושוב. הן התובע והן העד אישרו כי עבודתו כמכין הזמנות כללה העמסת מוצרים על עגלות או "לולים", כאשר כל הזמנה הכילה כ-200 ארגזים. התובע תיאר גם את עבודתו כמפיץ, שכללה הרמה והעמסה של כ-1,000 ארגזים ביום, שכל אחד מהם שוקל בין 10 ל-20 ק"ג, תוך כיפוף ויישור חוזר ונשנה של גבו. בית הדין הגיע למסקנה כי פעולות אלו יכולות להוות מיקרוטראומה והחליט למנות מומחה רפואי שיבחן את הקשר הסיבתי בין תנאי העבודה של התובע לבין ליקוי הגב שלו. ההחלטה התקבלה שלא בנוכחות הצדדים ותועבר אליהם בהמשך.