ת"א 170227/09

תקציר

בתביעה שהוגשה ביוני 2009 ביקשו התובעים מבית המשפט לחייב את המינהל לשלם להם 264,748 שקל, כולל ריבית לכאורה על פיקדון שהוחזר להם ללא ריבית. הנתבע טען כי התביעה התיישנה ודינה להידחות על הסף, לחילופין, היא נדחתה ללא הצדקה. התובעים טענו כי קבלת הבקשה מאשרת את התעשרות הנתבע על חשבונם וכי עילת התביעה קמה רק בחודש יוני 2002, כך שהתביעה הוגשה במועד. עוד טענו כי אין להחיל במקרה זה את תקנות בתי המשפט ותקנות ההוצאה לפועל, וביקשו לבטל תקנות אלה בהיותן מנוגדות לחוק כבוד האדם וחירותו. הנתבעת סברה כי התקנות תקפות וישימות וכי בית משפט השלום אינו המקום המתאים לבקשת ביטול כזו, אותה יש להפנות לבית המשפט הגבוה לצדק. לאחר שבחן את הטענות, מצא בית המשפט כי נראה כי התביעה התיישנה לכאורה. עם זאת, בשל שאלות עובדתיות מסוימות ומורכבות התיק, החליטה השופטת לדחות את הבקשה לדחייה על הסף ולקבוע את התיק למשפט מלא. החלטה זו התקבלה בהתחשב בצורך בבירור במספר סוגיות עובדתיות ובפסק דינו של בית המשפט העליון במקרה דומה, ממנו עולה כי בחינת הטענות ראויה. המשפט נקבע ליוני 2010, וההחלטה, שניתנה בהיעדרם של הצדדים, הדגישה כי היא אינה דנה לגופו של עניין בשום צורה.