ע"א 6178/21

תקציר

פסק הדין הנדון הוא ביחס לצוואה ופרשנותה, תוך התמקדות בשלושה מסמכים מרכזיים: צוואת המנוח, הסכם העברת מקרקעין וצו בית משפט מנדטורי. נקודת המחלוקת העיקרית היא חלוקת ההכנסות מנכסי העיזבון, ובפרט ממקרקעין מסוג מירי. הצוואה, שנכתבה בשנת 1931, מפרטת את הוראות המנוח לחלוקת פירות עזבונו, לרבות מינוי אפוטרופוסים לניהול העיזבון וחלוקת הכנסותיו בהתאם לרצונו. עם זאת, בשל החוק העות'מאני באותה תקופה, הוראותיו של המנוח בנוגע לאדמות מירי לא היו תקפות. כתוצאה מכך, התקשרו האפוטרופסים בהסכם העברת מקרקעין עם אלמנתו של המנוח, בו הבטיחו כי יתקיימו הוראות הצוואה בדבר חלוקת פירות העיזבון. צו בית המשפט המנדטורי משנת 1932 אישר הסכם זה והדגיש את הצורך לפרשו יחד עם הצוואה. בית המשפט מדגיש כי מטרת ההסכם הייתה לכבד את רצונו של המנוח כפי שנקבע בצוואה, הן במהלך חייה של האלמנה והן לאחר מותה. הדבר ניכר בהתנהלותם בפועל של הצדדים המעורבים, אשר חילקו כספים למוסדות שונים על פי הוראות הצוואה גם לאחר פטירתה של האלמנה. ככלל, פסק הדין מדגיש כי הסכם העברת המקרקעין נועד לממש את הצוואה וכי יש לכבד את כוונותיו של המנוח בנוגע לחלוקת פירות העיזבון, לרבות מקרקעי מירי. אשר על כן, הערעור נדחה, והמערערים נדרשים לכסות את הוצאות המנהל המיוחד ומשיבים אחרים המעורבים בתיק.