עת"מ 36707-02-23

תקציר

המחלוקת נסובה סביב ניסיונה של העותרת להקים מיכלי אחסון נוספים של גפ"מ, בהספק כולל של 10,000 טון, בחוות הגפ"מ הקיימת. העירייה המקומית (המשיבה מס' 1) טענה כי העותרת זקוקה להיתר בניה ולאישורים אחרים, שלא התקבלו, ואילו העותרת סברה כי ברשותה אישורים תקפים משר האוצר ומרשויות רלוונטיות אחרות. בית המשפט בחן את האישורים ואת תוקפם, לרבות פרשנות סעיפים רלוונטיים בחוק התכנון והבניה. נמצא כי אישור שר האוצר מיום 30.7.2008 היווה היתר בניה תקף ותכנית מפורטת, לפי סעיף 255ט לחוק התכנון והבניה, ואינו מוגבל בזמן. בנוסף, קבע בית המשפט כי האישורים עברו בדיקות נדרשות, לרבות שיקולים סביבתיים, וכי סקיצה של נכסי הפעילות, שאושרה בשנת 2021, אישרה את אישורי השר. כמו כן, תכנית המתאר הארצית 1/32/ה לא השפיעה על תוקפם של אישורי השר ולא דרשה היתרים נוספים, שכן היא התייחסה לתוספת אחרת של 10,000 טון קיבולת אחסון גפ"מ. בית המשפט דחה גם את טענותיה של המשיבה מס' 1 בדבר הצורך בהיתר בניה, ופירש אחרת את תיקון 114 לחוק התכנון והבניה. המשיבה מס' 1 נדרשה לדחות את החלטתה ולבחון מחדש את בקשת העותרת לרישיון עסק, תוך נשיאה בהוצאות העותר. לבסוף, האציל בית המשפט את ההכרעה בשאלה האם נדרשת תעודת גמר למשיבה מס' 2, רשות הרישוי למתקני גז טבעי.