בג"צ 2754/94

תקציר

העותר, יצחק לוי, ביקש גישה לרישומי המבחן שלו לנוער שבידי הרשויות הישראליות כדי להשתמש בהם בספר שכתב על חייו, אך הרשויות נעתרו לבקשתו באופן חלקי בלבד והעלימו חלק מהמסמכים והפרטים. בג"ץ קבע כי הרשויות סיווגו את המידע בקפידה והיו להן סיבות לגיטימיות לכך, תוך איזון בין האינטרס הציבורי לדעת לבין הפגיעה הפוטנציאלית בגילוי צנעת הפרט. לבקשתו של לוי לא הייתה הוראה חוקית, ובית המשפט אישר את שיקול הדעת המנהלי של הרשויות, וציין כי המידע אינו נחוץ למשפט פלילי ואינו חיוני להגנה על חירותו או שמו הטוב של לוי. הזמן שחלף מאז יצירת הרשומות לא גבר על הנזק הפוטנציאלי של הגילוי, והאינטרס הציבורי בשמירה על סודיות ובהבטחת שיתוף הפעולה של המודיעים גבר על האינטרס הפרטי של לוי בגישה למידע. הסיווג הקפדני של המידע חיזק את חזקת התקינות המנהלית של החלטת הרשויות, ובית המשפט דחה את העתירה תוך שהוא מדגיש כי הרשויות הקדישו מאמצים רבים לבקשתו של לוי.