רע"א 2552/16

תקציר

בית המשפט התייחס לבקשת רשות ערעור על החלטת ביניים בעניין קבילות ראיות בתיק הנוגע לזכויות פרטיות. ככלל, ערכאת הערעור ממעטת להתערב בהחלטות ביניים, במטרה למנוע הליכים משפטיים מיותרים ולהפחית את העומס על בתי המשפט. עם זאת, להחלטה לפסול ראיות יכולה להיות השפעה משמעותית, במיוחד אם הראיות הן מרכזיות בתיק, כפי שצוין בתקדימים כמו פרשת בוירט. בית המשפט המחוזי התמודד עם מחלוקות עובדתיות על אופן גילוי הראיות, מה שסיבך את ההחלטה הסופית. אף על פי שמדובר בהליך פרוצדורלי, הבדיקה המפורטת של בית המשפט העלתה חששות לגבי ההשלכות של פרטיות הראיות, שהושגו על פי דיווחים בדרך אגב. הדיון נסב סביב השאלה האם הראיה פגעה בפרטיות לפי סעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות, תוך התחשבות בשאלה אם החשיפה הייתה מקרית או מכוונת. בית המשפט התייחס לפרשת איסקוב בהקשר של פגיעה בפרטיות בגישה לדואר אלקטרוני. בית המשפט הגיע למסקנה כי בהתבסס על העובדות הנוכחיות, הראיות הושגו תוך הפרה של דיני הפרטיות, אך דחה החלטות קבילות סופיות עד לבירור עובדתי נוסף. בית המשפט יבחן מחדש את הקבילות לאחר המשפט, בהתחשב בהגנות לפי סעיף 18(2)(ג) לחוק, מהן משתמע כי חשיפה מקרית עשויה להצדיק שימוש בראיות בהקשרים מסוימים. ההחלטה הכירה במורכבויות הנוגעות לדיני האזנות סתר ומחשבים, אך הדגישה כי אלה אינן חלות כאן בשל אופי הגישה לראיות. החלטת הביניים התקבלה לבחינה נוספת, ללא צווי הוצאות.