ב"ל 11942-04-20

תקציר

פסק הדין דן בתנאי הזכאות לקבלת קצבת שאירים בישראל כפי שנקבעו בחוק הביטוח הלאומי. על פי החוק, אדם חייב להיות אלמן או אלמן כדי לתבוע את הקצבה, עם הוראות ספציפיות לידועים בציבור. ההגדרה של "אישה" או "אלמנה" מחייבת את בני הזוג לחיות יחד ולנהל משק בית משותף, אולם המשמעות של חיים משותפים פתוחה לפרשנות ויש להתחשב בנסיבותיו של כל מקרה. במקרה הספציפי הזה, התובעת קיימה מערכת יחסים עם המנוח וילדה איתו ילד, אך לא התגוררה עמו בשל חוסר רצונה לגור עם אמו. מהראיות שהוצגו, לרבות עדויות שכנים, עולה כי התובע והמנוח לא התגוררו יחד, ומערכת היחסים ביניהם התמקדה בעיקר בהורות משותפת לילדם. כמו כן, הם לא חלקו כספים ולא ניהלו משק בית משותף, והתובע לא הוזכר בצוואתו של המנוח. בית המשפט הגיע למסקנה כי התובעת לא הייתה מעוניינת בקשר רומנטי או זוגי עם המנוח וכי הקשר שלה איתו היה בעיקר להביא ילד לעולם. בנוסף, בית המשפט מצא כי אין זה סביר שהתובעת לא הייתה מודעת לכך שהיא אינה מקבלת קצבת שאירים ודחה את תביעתה בשל תקופת ההתיישנות. ככלל, נדחתה התביעה לקצבת שאירים ובקשת התובע נדחתה.