ע"א 34/95

תקציר

בית המשפט העליון דן בערעור בעניין ניתוחים שבוצעו במערער, מר עמוס גבעון, הסובל מירידה בשמיעה עקב אוטוסקלרוזיס. הוא תבע נכות בעקבות ניתוחים באוזן שמאל שביצעו המשיבים, טען לרשלנות ותבע פיצויים. בתחילה עבר ניתוח מוצלח באוזן ימין בשנת 1979, אך סיבוכים התעוררו לאחר הליך דומה באוזן שמאל ביולי 1984, כולל קרע בעור התוף. ניתוח נוסף שנערך בשנת 1986 כדי לטפל בכך לא צלח, מה שהוביל לניתוח מתקן נוסף על ידי רופא אחר. גבעון הגיש תביעה בשנת 1991, אשר נדחתה חלקית על ידי בית המשפט המחוזי בשל תקופת ההתיישנות על סעיף התקיפה הקשור לניתוח משנת 1984. עם זאת, היא אפשרה תביעות רשלנות מאחר וקבעה כי לגבעון נודע על הנזק רק לאחר השחרור. בערעור בחן בית המשפט העליון את תקופת ההתיישנות לפי פקודת הנזיקין והגיע למסקנה כי תביעת התקיפה אכן התיישנה בזמן, שכן תחילתה של תקופת ההתיישנות בחוק ולא הכרת הנזק. בתביעות רשלנות, למרות שהן קשורות לגילוי נזקים, בית המשפט לא נזקק לפרשנויות שונות לגבי עיתוי הגילוי, שכן רשלנות לא הוכחה באף אחד מהניתוחים. נקבע כי הניתוחים בוצעו על פי הליכים סטנדרטיים ללא דופי שיוחס למשיבים, לרבות היעדר נוכחות רופא בכיר במהלך הניתוח השני. יתר על כן, אי עמידתה של המערערת בטיפול המשך הביאה לדחיית טענת הרשלנות לאחר הניתוח. בסופו של דבר, אישר בית המשפט העליון את החלטת הערכאה הנמוכה יותר שדחתה את הערעור, קבע כי לא אירעה כל רשלנות או רשלנות, ופסק הוצאות למשיבים.