עב"ל 52214-10-13

תקציר

המקרה שלפנינו עוסק בערעור על חישוב קצבת תלויים בעקבות פטירת מבוטח. על בית הדין לקבוע האם הקצבה צריכה להתבסס על שכרו של המבוטח בעת הפגיעה בעבודה או בעת פטירתו. המערערת טוענת כי הקצבה צריכה לשקף את האחרונה. עם זאת, השופטים חולקים ומצדדים במועד השכר המוקדם יותר כאמור בסעיף 132 לחוק, הקובע כי יש לחשב את הקצבה על בסיס קצבת הנכות שהמבוטח היה מקבל אילו מצבו נותר ללא שינוי מאז הפגיעה בעבודה. הדבר נתמך גם על ידי סעיף 105 לחוק ותקנה 9ה לתקנות חישוב שכר עבודה, שניהם מתייחסים לרבעון שקדם למועד הפגיעה בעבודה. השופטים מדגישים כי מטרת קצבת התלויים היא לשמור על רמת החיים של התלויים קרובה ככל האפשר לזו שהייתה לפני פטירת המבוטח, וכי הדבר יושג בצורה הטובה ביותר על ידי שימוש בנתוני השכר ממועד הפגיעה בעבודה. הם מתייחסים גם לפסקי דין קודמים המחזקים פרשנות זו, לרבות פסיקה המתייחסת באופן ספציפי להידרדרות במצבו של המבוטח. בנוסף, דוחים השופטים את טענת המערער בדבר תכלית קצבת התלויים, כאמור בפסק דין קודם, ומסבירים כי אמירה זו אינה מרכזית ברציונל פסק הדין ואינה ישימה במקרה זה. לבסוף, השופטים מכירים בייחודו של מצבו של המערער אך מדגישים כי אין בו כדי להצדיק חריגה מתקדימים משפטיים מבוססים. לפיכך, הערעור נדחה, ומועד השכר המוקדם יותר עומד כבסיס לחישוב קצבת התלויים.