בר"ע 13860-11-19

תקציר

העותר ביקש לדחות על הסף את הבקשה שהגיש המשיב, ואילו המשיב ביקש ארכת מועד להגשת רשות ערעור. בקשת העותרת לפיטורים על הסף נדחתה על ידי בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, מה שהוביל את העותרת להגיש בקשה לחופשה לצורך ערעור בבית הדין הארצי לעבודה. לאחר מכן הגיש המשיב תשובה לבקשת העותר, שלטענת העותר יש לראות בה כבקשת רשות ערעור על החלטת בית הדין האזורי, הליך שאינו מותר על פי תקנות בית הדין לעבודה. המשיב טען כי כותרת בקשתו שגויה, וכי בכוונתו להגיש בקשת רשות ערעור עצמאית. בית הדין הארצי לעבודה קבע, כי לא ניתן לקבל את בקשת המשיבה לחופשה לצורך ערעור לרישום, שכן היא לא הוגשה במתכונת המתאימה והוגשה מעבר למועד האחרון. בנוסף, ציין בית המשפט כי בקשת המשיב להארכת מועד מיותרת, שכן בקשת רשות הערעור אינה המנגנון הפרוצדורלי המתאים. את טענות המשיב ניתן היה להעלות בתגובתו לבקשת רשות הערעור של העותר. זאת ועוד, הדגיש בית המשפט כי הנימוקים שהציג המשיב לעיכוב אינם מהווים הצדקה מיוחדת להארכת המועד. לפיכך, החליט בית המשפט שלא לקבל את בקשת המשיב למתן רשות ערעור.