ע"א 16453-06-11

תקציר

פסק הדין מתייחס לפרשנותו של סעיף 11(ב) לחוק מסוים, שמטרתו להקטין את הרווח התפעולי של עסק תוך נטרול השפעות לא רלוונטיות על ניהולו, על ידי קביעת סטנדרט אובייקטיבי להוצאות. סעיף קטן (2) לסעיף זה קובע כיצד יש לחשב את סכום ההוצאות הנורמטיביות, ואילו סעיף קטן (1) מתווה צעד מקדים לכימות הרווח התפעולי בפועל. האחרון כרוך בהוספת "עלות השכר הניתנת לבעל העסק" לרווח התפעולי. נושא המחלוקת המרכזי נוגע להגדרת "עלות השכר", במיוחד בכל הנוגע להוצאות רכב וטלפון. המשיבים טוענים כי יש להוסיף הוצאות אלה במלואן לרווח התפעולי, ואילו המערערים טוענים כי יש לכלול רק את "החלק הפרטי" של הוצאות אלה, שכן "החלק העסקי" הוא הוצאה מובהקת של העסק. בית המשפט מסכים עם המערערים, תוך שהוא מציין את כוונתו הברורה של החוק, ואת הצורך בפרשנות מצמצמת של המונח "עלות שכר" בשני סעיפים קטנים (1) ו-(2), אשר יכללו רק כספים שהתקבלו כשכר עבודה או כהטבות שכר, למעט הוצאות עסקיות. זאת ועוד, בית המשפט דוחה את הטענה כי המערערת נעדרה סמכות להפנות לחוק מס הכנסה, שכן ההבחנה בין הוצאות פרטיות להוצאות עסקיות כבר משתמעת מסעיף 11(א) לחוק הנדון. לפיכך, פסק הדין בערעור התקבל, וקבע כי יש להוסיף לרווח התפעולי לפי סעיף 11(ב)(1) רק את הרכיבים הפרטיים של הוצאות הרכב והטלפון.