ת"א 22072-02-19

תקציר

פסק הדין דן בתביעה שהגיש במאי ומפיק תיאטרון נגד עובד לשעבר, בטענה להפרת זכויות יוצרים והעתקה של הצגת התיאטרון הייחודית שלו, "פרוביסורי". התובע תובע פיצויים בסך 500,000 ₪ וצווי מניעה שונים. הנאשם עבד כמנהל הפקה ומשווק של התוכנית לסירוגין בין השנים 2015-2017. לטענת התובעת, הנתבעת העתיקה את הפורמט, התוכן ואסטרטגיות השיווק של התוכנית ויצרה מופע מתחרה בשם "אקראי". עם זאת, השופט דוחה את טענות התובע מכמה טעמים. ראשית, אין כל ראיה לחומר כתוב או מתוסרט שהועתק על ידי הנתבע, שכן המופע מבוסס על אלתור ואינטראקציה עם הקהל, דבר המקשה על הוכחת העתקה. שנית, דיני זכויות יוצרים מגנים על הבעת רעיון ולא על הרעיון עצמו, והופעתו של התובע מבוססת על רעיון משותף של אלתור ומעורבות קהל, ללא ביטוי ייחודי. שלישית, הביטוי של המיצג אינו בלעדי לתובע והוא נפוץ מזה זמן רב במופעים, סדנאות וספרות דומים ברחבי העולם. רביעית, התובע לא הביא עדות מומחה שתתמוך בטענתו. חמישית, הימנעותו של התובע מלתבוע מפרים אחרים לכאורה, לרבות בעל המופע המפר לכאורה "אקראי", מחלישה את טענתו. בנוסף, ההתאמות של התובע לראיות שלו וחוסר הדמיון בין סמלי התוכנית מערערים את טענתו. פסק הדין דן גם בשאלה מדוע אין להגביל את עיסוקו של הנאשם, תוך הדגשה כי הגבלות על זכויות יסוד צריכות להיות נדירות ולזמן מוגבל. החוק אינו מתיר הגבלות נרחבות על התחרות, והתובעת לא הצדיקה צו מניעה כזה. יתר על כן, בטיוטת ההסכם של התובעת עצמה עם הנתבעת נכתב כי היא תוכל ליצור קשר עם המבצעים שישה חודשים לאחר סיום העסקתה, דבר שכבר חלף. לבסוף, מציינת השופטת כי התובע לא הציג כל ראיה לירידה בהכנסותיו או לפגיעה בשמו הטוב ומערערת על החלטת התובע לתבוע רק את הנתבע ולא את המפרים הנטענים האחרים. לפיכך, השופט דוחה את התביעה ומורה לתובע לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ₪.