המ"ש 5936-03-23

תקציר

בית המשפט דחה בקשה להארכת מועד המשפט בגין עבירת דו"ח מהירות. הנאשמת טענה כי לא קיבלה את הדו"ח, וכי העובד שלה נהג ברכב בעת ביצוע העבירה. עוד טענה כי הרכב נרשם על שמה בשל עסק בבעלותה וכי אין לה רישיון מתאים לנהוג בו. בית המשפט לא מצא כל טעם בטענות הנתבע. ראשית, הדו"ח נשלח לכתובתה של הנתבעת והיא חתמה על קבלתו. הנאשם לא הביא כל ראיה שסתרה זאת. שנית, גם הטענה כי נגרם עיוות דין לא הייתה משכנעת, שכן תצהירו של העובד היה מעורפל ולא סיפק פרטים ספציפיים על העבירה. בנוסף, הנתבעת לא סיפקה כל ראיה תיעודית שתתמוך בטענתה כי לא נהגה ברכב בשל בעיות רישוי. בית המשפט הדגיש את חשיבות העמידה במועדים הפרוצדורליים ואת עקרון הסופיות, ובמקרה זה השיהוי בהגשת הבקשה לא הוסבר כראוי. לפיכך פסק השופט נגד הנאשם, והגיע למסקנה כי האינטרס הציבורי בעמידה במועדים פרוצדורליים גובר על נסיבותיו האישיות של הנאשם.