פש"ר 52810-06-11

תקציר

כנגד החייב הוצא צו פשיטת רגל, שנבע מפסק דין חלוט שניתן לטובת המשיבים. בהתנגדות החייב נטען כי המשיבים פעלו בחוסר תום לב וניסו לפגוע בשמו הטוב כעורך דין. הם גם הסתירו עובדות מהותיות לגבי פסק דין אחר לטובת החייב, וההתנגדות פירטה ניסיונות לנהל משא ומתן עם המשיבים. מנגד, המשיבים עמדו על כך שהחייב רימה אותם ולא החזיר את הכספים שהוא חייב, וכי הודעת פשיטת הרגל מוצדקת על פי גודל החוב. בית המשפט בחן האם קמה טענת הגנה לפי סעיף 3 לפקודת פשיטת הרגל, בדבר גובה החוב ותום ליבם של הצדדים. נמצא כי טענות החייב בדבר גובה החוב והמשא ומתן הכושל היו חסרות שחר. מהראיות עולה כי החייב היה מודע לתנאי התחייבויותיו ולא עמד בהם, והמשיבים לא היו חייבים לקבל את הצעות התשלום שנדחו. זאת ועוד, זכותם של המשיבים לפתוח בהליכי פשיטת רגל לא נפגעה בהליכי ההוצאה לפועל המתנהלים נגד החייב. בסופו של דבר, פסק הדין של ההתנגדות נדחה, והחייב חויב בהוצאות המשיבים.