ע"מ 1181/06

תקציר

עניינו של בית המשפט נסוב סביב מחלוקת בדבר טיבו של תשלום שבוצע מחברת פזגז 1993 בע"מ למערערת, מפיצה לשעבר של גז פז באזור בני ברק והשומרון. המערערת טענה כי התשלום, שנקבע בהסכם בין הצדדים, היה בגין העברת מוניטין. עם זאת, המשיב, פקיד השומה, טען כי התשלום לא היה עבור מוניטין אלא עבור זכויות החלוקה של גז פז וציוד שבידי המערערת. השאלה המרכזית הייתה האם היה בידי המערער מוניטין הניתן להעברה. בית המשפט בחן את המבוא וסעיפיו של ההסכם ומצא כי המערערת פעלה אך ורק כמפיצה של פז גז ולא היה לה כל רצון טוב להעביר. פסק הדין בעניין ליבוביץ תמך בדעה זו, וקבע כי בעוד סוכן יכול לבנות מוניטין, היצרן הוא הבעלים של המוניטין של המוצר. בנוסף, נדחתה טענת המערערת כי רכשה מוניטין בשנת 1995, שכן נמצא כי רכשה רק את הזכות להפצת גז. גם סעיף אי התחרות בהסכם לא נחשב כראיה מספקת לתמיכה בטענת המערערת. בית המשפט הגיע למסקנה כי התשלום שקיבלה המערערת לא היה עבור מוניטין אלא עבור מכירת זכויות הפצה וציוד, ולפיכך דחה את הערעור והורה למערערת לשלם הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. גם מחלוקת המערערת בדבר סיווגם של חלק מהתשלומים כהוצאות נדחתה בשל היעדר אסמכתאות.