ת"ק 3503-05-22

תקציר

התובעת, דיירת, תבעה את בעל הבית שלה, הנתבע, בגין דירה דולפת שגרמה לנזקי רטיבות משמעותיים והפכה אותה לבלתי ראויה למגורים. השופט פסק לטובת התובעת וקיבל חלקית את טענותיה. על פי פסק הדין, מצבה של הדירה הפר את חוק השכירות וההלוואות, והיווה סיכון בטיחותי ובריאותי בלתי סביר. השופטת קבעה כי הדירה אינה ראויה למגורים נכון לדצמבר 2021 ונותרה כזו עד שהתובע פינה אותה במרץ 2022. הנתבע חויב להשיב לתובע את דמי השכירות בגין תקופה זו, בסך 7,580 ₪. בנוסף, פסקה השופטת 3,200 שקל דמי שכירות חלקיים לחודש שלאחר מכן, והודתה כי התובע יכול היה לפנות את הדירה מוקדם יותר. השופטת דחתה את תביעת התובע לדמי תיווך והובלה, שכן הסכם השכירות היה תקף ובוצע. עם זאת, הנתבע חויב לשלם פיצוי בסך 2,000 ₪ בגין הנזק שנגרם לרהיטים של התובעת. השופטת דחתה את התביעה בגין עוגמת נפש, וקבעה כי התובע יכול היה לפעול מוקדם יותר כדי למזער את אי הנוחות וכי הנתבע עשה מאמצים למנוע זאת. בסך הכל חויב הנתבע לשלם לתובע 12,780 ₪, בצירוף שכר טרחת משפט, הפרשי הצמדה, ריבית והוצאות משפט. לשני הצדדים הזכות לבקש רשות ערעור על פסק הדין בבית המשפט המחוזי בתוך 15 יום מיום מתן פסק הדין.