ע"פ 2163/17

תקציר

ערכאת הערעור החליטה לדחות את הערעור על החלטת בית משפט קמא לחלט כספים ורכב שהושג לכאורה באמצעות עסקאות סמים. בית המשפט מדגיש את האתגרים שבהתערבות במסקנותיו העובדתיות של בית משפט קמא, אשר היה לו יתרון בהערכה ישירה של הראיות ומהימנות העדים. על פי סעיף 36א לפקודת הסמים המסוכנים, לבית המשפט קמא נתונה הסמכות להורות על חילוט רכוש הקשור לעבירות סמים. הפקודה מטילה את נטל ההוכחה על הנתבע להוכיח כי הנכס לא הושג באמצעות עסקאות סמים, דבר המהווה סטייה משמעותית מנטל ההוכחה הרגיל. נוכח הימנעותו של המערער מלהביא ראיות משכנעות או עדים שיתמכו בטענתו כי הכספים הושגו באמצעות עבודתו כמתופף, מסכימה ערכאת הערעור עם קביעתו של בית משפט קמא כי הכספים הופקו מפעילות סמים. באשר לבעלות על רכב, גם החלטת בית משפט קמא מתקבלת. מהימנות עדותו של העד אבו סייף, שהעדיפה את התביעה, הועדפה על פני עדותו של המערער ועד נוסף. הואיל והערכתו של בית משפט קמא בדבר מהימנות העדים והראיות התומכות הייתה משכנעת, אינה רואה ערכאת הערעור עילה להתערב. משכך, מאחר שהמערערת לא הצליחה להפריך את החזקות הקבועות בפקודת הסמים המסוכנים, מחזק בית המשפט את החלטת בית משפט קמא לחלט את הכספים ואת הרכב. החלטה זו משמשת תזכורת לאתגרים שבערעור על קביעות עובדתיות ולדרישות המחמירות להתערבות בהערכותיו של בית משפט קמא בדבר מהימנות עדים וראיות.