בש"א 1781/09

תקציר

המבקשת, שהועסקה במשרד רואי החשבון המשיב כרואת חשבון, פוטרה לאחר שבעלה הודיע למשיב על הריונה. המשיב הודה אז כי הפיטורים אינם תקפים ללא היתר לפי חוק עבודת נשים והציע לשלם את שכרה של המבקשת עד למתן היתר לפטרה, אך סירב להעסיקה מחדש. המבקשת טענה כי הפיטורים היו מפלים וביקשה מבית המשפט לחייב את המשיב להחזירה, עד למתן היתר כאמור. המשיב טען כי המבקשת פוטרה בשל תפקוד לקוי וכי המשך נוכחותה במשרד יגרום לה נזקים עסקיים ובריאותיים. בית הדין קבע כי הפיטורים לא נבעו מריונה של המבקשת וכי המשיב הראה ראיות מהימנות לחוסר מקצועיות, חוסר אמינות וחוסר נאמנות של המבקשת. עוד שוכנע כי חששותיה של המשיבה מהמשך נוכחותה של המבקשת במשרד היו אמיתיים וכי אילוצה לחזור לעבודה יגרום לו ללחץ נפשי ועלול לפגוע בבריאותו. באיזון בין זכויות הצדדים, הגיע בית המשפט למסקנה כי רצונו של המבקש לעבוד במקום אחר מאשר בבית אינו גובר על זכותו של המשיב לסרב לקבל שירות ממי שאינו בוטח בו. לפיכך, נדחתה הבקשה לחייב את המשיב להשיב את המבקשת, אך המשיב עדיין היה חייב לשלם את שכרה עד למתן היתר לפטרה. שני הצדדים נשאו בהוצאות המשפטיות שלהם.