הפ"ב 57053-11-18

תקציר

בית המשפט החליט שלא להתערב בפסק הבוררות במקרה הנדון. פסק הבוררות ניתן לאחר הליך יסודי שניהל בית דין, והוא היה מקיף ומנומק היטב. המבקשים לא סיפקו כל הצדקה לביטולו, ומרבית טענותיהם נמצאו בעלות אופי ערעורי, שאינו מותר בשלב זה. המבקשים טענו כי הבוררים חרגו מסמכותם בכך שהפנו לחוקי המדינה והורו על סעד אכיפה המחייב את אשתו של המוכר, שלא הייתה חלק מהסכם הבוררות. עם זאת, בית המשפט מצא כי הבוררים היו מוסמכים לפסוק כפי שעשו בשטר הבוררות, ושני הצדדים התייחסו לחוק המדינה בטיעוניהם בכל מקרה. גם טענת המבקשים כי פסק הבוררות היה צריך להתבסס על דין תורה נדחתה, שכן הבוררים אכן פסקו על פי דין תורה, וממילא טעות בפרשנות החוק או ביישומו אינה סיבה לביטול הפסק. בית המשפט דחה גם את טענות המבקשים לפיהן לא ניתנה להם הזדמנות נאותה להציג את טענותיהם וראיותיהם, שכן המבקשים לא העלו טענות אלה במהלך הבוררות והזכירו אותן רק לאחר מתן פסק הבוררות. עוד קבע בית המשפט כי הבוררים הכריעו בכל העניינים שהוגשו להם וכי פסק הבוררות אינו נוגד את תקנת הציבור. ככלל, לא הוכיחו המבקשים אף אחת מהעילות לביטול פסק הבורר כמפורט בסעיף 24 לחוק הבוררות. לפיכך, פסק הבוררות מתקיים, אך מובהר כי הוא מחייב רק את המבקשים ולא את אשת המוכר. המבקשים יישאו גם בהוצאות המשפט של המשיב, בסך 20,000 ₪.