ע"פ 446/02

תקציר

בפסק דין מורכב בערעור שעסק בטענות לעבירות מין בקטין, קיבל בית המשפט באופן חלקי את הערעור תוך שמירה על העונש המקורי. הסוגיה המרכזית נסובה סביב עדותו של הילד, שעל פי חוק הגנה על ילדים חייבה אישור מחוקר ילדים להעיד בבית המשפט. לפיכך, נגבתה העדות באמצעות ישיבה מוקלטת בפיקוחו של חוקר ילדים. בית המשפט מצא את עדותה של הנערה אמינה, מחוזקת בפרטים עקביים ובתגובות רגשיות אותנטיות במהלך החקירה. עם זאת, התעוררו חששות בנוגע להתנהלות החקירה, שנראתה קשה ולחוצה ועלולה להשפיע על שלומה של העדה וכתוצאה מכך על מהימנות עדותה. חרף ליקויים פרוצדורליים, כגון נוכחותה של דמות חיצונית במהלך החקירה, מצא בית המשפט די ראיות לביסוס הטענות בדבר מעשה מגונה, אך זיכה את המערער מאשמת אונס בשל ספק סביר לגבי ודאות הראיות ביחס לאותם אישומים ספציפיים. בית המשפט הכיר בפגמים שנפלו בהליך החקירה והדגיש את האיזון העדין שעל חוקרי הילדים לשמור בין גביית עדות אמת לבין שמירה על טובת הילד. למרות שערעורו של המערער על חומרת ההרשעה נדחה, הובעו חששות לגבי פרקטיקות חקירה, והדגישו את הצורך ברגישות במקרים מאתגרים כאלה.