ת"א 43162-11-10

תקציר

התובעת, צילה, טוענת כי קיים חוזה מחייב מבחינה משפטית שמכר בעלה המנוח של הנתבעת, יעקב יהלומי, דירה בירושלים. אביה של התובעת, עו"ד יוסף כהן, טוען כי בשנת 2002 הגיע להסכם בעל פה עם יהלומי לרכישת הדירה עבור בתו, וביצע תשלומים בסך כולל של עד 200,000$ ללא חוזה כתוב, כפי שביקש יהלומי. התובעת מבקשת פסק דין הצהרתי לפיו היא בעלת הדירה. הנתבעת, אלמנתו של יהלומי, טוענת כי מעולם לא נערך הסכם או מכירה כאמור, וכי הדירה מעולם לא נמכרה לתובע, אלא אוכלסה על ידי דייר המושכר מהאחוזה. בית המשפט קובע כי התובעת לא הביאה ראיות מספיקות להוכחת קיומו של הסכם מכר בין כהן ליהלומי. עדי התביעה, בהם כהן ובנו שמעון, מסרו עדויות סותרות ומפוקפקות, ואילו עדי הנתבע, לרבות רואה החשבון של יהלומי, העידו כי יהלומי ראה בתשלומים מכהן הלוואה. בית המשפט מציין היעדר סיבה ברורה לאי עריכת הסכם כתוב, במיוחד לאור מודעותו של כהן לצורך בו וניסיון העבר שלו בעסקאות נדל"ן. יתר על כן, הימנעותם של התובע וכהן מלדווח על העסקה לרשויות המס, לצד התנהלות מפוקפקת נוספת, מעידים על חוסר תום לב. השופט מסכם כי אין מדובר במקרה חריג בו בית המשפט יכול להכיר בעסקת מקרקעין ללא מסמך בכתב. התובע לא עמד בנטל ההוכחה ולכן התביעה נדחית. התובע חויב לשלם לנתבע שכר טרחת עורך דין מופחת ושכר טרחת עורך דין בסך 28,000 ₪ בתוספת מע"מ.