ע"א 21144-11-25

תקציר

בפסק דין זה, בית המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופטים וינוגרד, ליבוביץ ובר-אשר) דן בערעור על פסק דינו של בית משפט השלום, אשר דחה את תביעת המערערים כנגד המשיב 1 (עורך דין שייצג אותם) וקיבל חלקית את תביעתם שכנגד של המשיבים 2 ו-3. **עיקרי פסק הדין וניתוח משפטי:** **1. השתק פלוגתא כבסיס לדחיית התביעה המרכזית:** * **העיקרון המשפטי:** בית המשפט ביסס את דחיית התביעה המרכזית של המערערים כנגד המשיב 1 (בטענה לרשלנות מקצועית) על דוקטרינת **השתק פלוגתא**. עיקרון זה קובע כי כאשר בית משפט הכריע במפורש בפלוגתא מסוימת בין צדדים, אותה פלוגתא אינה יכולה להיפתח מחדש בהתדיינות עתידית בין אותם צדדים, במיוחד כאשר ההכרעה באותה פלוגתא הייתה חיונית לצורך מתן פסק הדין. * **החידוש/יישום:** במקרה זה, בית המשפט המחוזי קיבל את קביעת בית משפט השלום, אשר התבססה על קביעות עובדתיות קודמות של בית המשפט (כב' השופט רון) בהחלטתו מיום 18.6.2019. קביעות אלו קבעו כי **המערערים הם שסירבו לקבל את התשלום** מהמשיבים. קביעה עובדתית זו, אשר לא הוגש עליה ערעור, הפכה לחלוטה והקימה השתק פלוגתא. * **השלכות:** מכיוון שהמערערים היו אלו שסירבו לקבל את התשלום, טענתם לרשלנות של עורך דינם (המשיב 1) בוויתור על בירור לגופו של עניין (סעיף 79א לחוק בתי המשפט) הפכה לחסרת בסיס. הסיבה לכך היא שאם ההליך היה מתברר לגופו, בית המשפט היה קובע כי המערערים הפרו את ההסכם, ולכן התוצאה הייתה דומה או גרועה יותר עבורם (אכיפת ההסכם וחיובם בפיצוי מוסכם מלא). לכן, טענתם כי נגרם להם נזק עקב הסכמתם להליך לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט נדחתה, ואף נקבע כי ההסכמה כאמור היטיבה את מצבם. **2. דחיית טענות לגבי יכולת התשלום של המשיבים:** * בית המשפט דחה גם את טענות המערערים בנוגע ליכולת התשלום של המשיבים. נקבע כי טענות אלו היו צריכות לעלות בהליכים קודמים שהוכרעו לגופם (מה שמקים **השתק עילה**), וכי גם לגופן, הן נחסמות על ידי קביעותיו הקודמות של בית המשפט (כב' השופט רון) בנוגע להעברת הזכויות בנכס למשיבים. **3. התמודדות עם ערעור על תביעה שנמחקה:** * **העיקרון המשפטי:** ערעור נועד לבחון את החלטתו של בית המשפט קמא. כאשר תביעה כנגד צדדים מסוימים נמחקה, והערעור לא עוסק בהחלטה זו, אין מקום לדון בטענות כנגד אותם צדדים במסגרת הערעור. * **החידוש/יישום:** בית המשפט דחה את טענת בא כוח המערערים כי יש לדון בטענות כנגד המשיבים 4-2, למרות שהתביעה נגדם נמחקה. צוין באופן "מפליא למדי" כי טענה זו לא נכללה בכתב הערעור, וכי לא ניתן לעתור לדיון בעניינם של צדדים שאין לגביהם החלטה שיפוטית מחייבת. **4. שינוי פסק הדין בנוגע לתביעה שכנגד - הכרה ב"בחירה" בין סעדים:** * **העיקרון המשפטי:** במקרים של איחור במסירה, נוצר מצב בו הקונה עשוי להיות זכאי לפיצויים בשני ראשים: פיצוי על איחור במסירה (למשל, דמי שכירות בדירה חלופית) ו/או הפטור מתשלום ריבית על יתרת התמורה עקב הקדמת התשלומים. עם זאת, ההלכה המשפטית (כפי שפורטה בפסק דין מונסנגו) קובעת כי **הקונה אינו זכאי לשני הסעדים הללו במצטבר**, אלא עליו לבחור באחד מהם. * **החידוש/יישום:** בית המשפט קיבל את טענת המערערים באופן חלקי וקבע כי המשיבים אינם זכאים הן לפטור מתשלום ריבית על יתרת התמורה (כפי שנקבע בהחלטת כב' השופט רון) והן לדמי שכירות ראויים לתקופה ארוכה. מאחר שהפטור מריבית מהווה סעד משמעותי, נחשב הדבר כבחירה של המשיבים בסעד זה. לכן, זכאותם לדמי שכירות ראויים (או לפיצוי המוסכם החלופי) קמה רק ממועד העברת יתרת התמורה לכונס (15.5.2019) ועד למועד כניסתם לדירה (13.8.2019). * **התוצאה:** סכום הפיצוי שנפסק למשיבים בתביעה שכנגד הופחת משמעותית, מסך של 163,200 ₪ (דמי שכירות + עוגמת נפש) לסך של 26,400 ₪ (הפיצוי המוסכם ליום איחור, 300 ₪ ליום, לתקופה המצומצמת). **5. פסיקת הוצאות:** * המערערים חויבו בהוצאות המשיב 1 בסך 10,000 ₪. * בנוגע למשיבים 2 ו-3, למרות שעל פניו היה מקום לחייב את המערערים בהוצאותיהם, בית המשפט נמנע מכך "שנוכח העובדה שסכום הפיצוי הופחת". הדבר מבטא איזון מסוים, כאשר חלקית נדחה הערעור (כלפי המשיב 1) וחלקית התקבל (כלפי המשיבים 2 ו-3). **סיכום:** פסק הדין מדגיש את חשיבותם של **השתק פלוגתא והשתק עילה** ככלים משפטיים להבטחת סופיות הדיון. כמו כן, הוא ממחיש את מורכבות ההתמודדות עם תביעות שונות הנובעות מאותו הסכם מכר, ואת הצורך לבחון את הבחירה של הצדדים בין סעדים שונים במקרים של הפרת הסכם. החידוש המשמעותי כאן הוא היישום הקפדני של עקרון הבחירה בין סעדים, אשר הוביל להפחתה משמעותית בפיצוי שנפסק למשיבים 2 ו-3.