ע"א 52301-10-20

תקציר

במקרה דנן, הוטל על עו"ד יואב אליאסי אחריות כ"עורך דין" בגין פרסומים מכפישים שפרסמו משיבים אחרים בדף העסקי של המערער, ולא ישירות בגין פרסומיו. בעוד שכל הצדדים, כולל אליאסי, קיבלו את העובדה שהפוסטים מהווים לשון הרע לפי חוק איסור לשון הרע, המוקד היה ביסוס אחריותו של אליאסי. על פי סעיף 12 לפקודת הנזיקין, עורך דין יכול לשאת באחריות אם תרם לביצוע מעשה עוולה בכוונה או במודעות, ואם למעשיו היה קשר סיבתי עם העוולה שבוצעה. בית המשפט הגיע למסקנה כי אליאסי שידל למעשים פסולים בכך שהסית לביקורות שליליות בדף העסקי של המערער והיה מודע לתוצאה האפשרית של תוכחתו, תוך קיום תנאי החבות. המשיבים השונים חויבו לשלם פיצויים הנעים בין 1,000 ל-20,000 ש"ח בהתאם לחומרת מעשיהם, נסיבותיהם האישיות והאם התנצלו אם לאו. אליאסי, בשל חלקו המשמעותי בהנעת פעולות אלה, חויב לשלם פיצויים בסך 25 אלף שקל וסכומים נוספים בגין הוצאות משפט. בית המשפט הדגיש את ההבחנה בין חופש הביטוי לבין לשון הרע, והדגיש כי חופש הביטוי אינו מאפשר פגיעה בשמו הטוב של אדם שאינו קשור לדעותיו המובעות. לפיכך, העתירה נגד אליאסי והמשיבים האחרים להגדלת סכומי הפיצויים התקבלה, והדגישה את חומרת לשון הרע ואת הרתעתה מפני התקפות מרוכזות כאלה על יחידים.