ת"א 24875-07-17

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך מקרקעין, ובפרט בקשת תובע לפינוי נתבעים מבניין וממקרקעין השייכים להם לכאורה. הנתבעים טענו כי הם מחזיקים בקרקע מכוח רישיון בלתי חוזר שניתן לאביהם, אך השופט פסק נגדם. השופט קיבל את העובדה שהאב החזיק בבניין במשך שנים, אך כל רישיון שהיה לו היה אישי ובלתי ניתן להעברה, ולכן פג תוקפו עם מותו. יתר על כן, הנתבעים לא הצליחו להוכיח כי הרישיון, גם אם היה קיים, היה בלתי חוזר. השופט התייחס גם לגבולות הקרקע והשטח שבידי הנתבעים. טענת התובע והראיות התומכות הצביעו על כך שבניין הנתבעים פלש לאדמת התובע, אך היקפה המדויק של הפלישה לא היה ברור. מאחר שהנתבעים עצמם לא חלקו על טענה זו, החליטה השופטת למנות מודד מומחה מטעם בית המשפט שיקבע את גבולות הקרקע והשטח המוחזקים בידי הנתבעים. התובע הסכים לשאת בהוצאות המומחה, שחוות דעתו תסייע לקבוע את היקף הפלישה ותאפשר החלטה צודקת. השופטת דחתה גם את בקשת הנתבעים לעכב את הפינוי עד להגשת תביעה נפרדת לפיצויים, ונעתרה לבקשת התובע למתן רשות לפצל סעדים. הנאשמים נדרשו לפנות את הקרקע, והעניין נקבע לדיון המשך.