בש"פ 7625/95

תקציר

עניינו של פסק הדין בערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בחיפה בעניין מעצרם של שני משיבים שהואשמו בעבירות מין חמורות. בית המשפט המחוזי מצא ראיות לכאורה נגד המשיבים, אך לא ראה בהן סכנה לציבור ופסק לטובת חלופה למעצרם. המדינה ערערה וטענה כי קיימות די ראיות לכאורה למעצר וכי המעצר מוצדק עד תום המשפט. בית המשפט העליון פסק לטובת המדינה, קיבל את הערעור והורה על מעצרם של המשיבים. פסק הדין התבסס על הערכת הראיות, שאם לא יסתרו במהלך המשפט, יוכיחו את אשמתן מעבר לספק סביר. זאת ועוד, חומרת העבירות המיוחסות למשיבים הצביעה על סכנה לשלום הציבור, המצדיקה מעצר. בית המשפט דן בפרשנות עילת המעצר לפי סעיף 21א(א)(2) לחוק סדר הדין הפלילי, והגיע למסקנה כי אין צורך לקבוע במקרה זה, שכן שחרור המשיבים יהווה סיכון חמור לשלום הציבור. לבסוף, הדגיש בית המשפט העליון כי מטרת המעצר אינה מרתיעה בלבד אלא גם הכרחית בשל הסכנות הנטענות הנשקפות מהמשיבים. לפיכך הוטל על מעצרם של המשיבים עד תום ההליכים המשפטיים.