בג"צ 322/81

תקציר

פסק הדין הנדון עוסק בבקשה לצו מניעה מותנה, במסגרתה ביקש העותר כי המשיב, הממונה על מחוז ירושלים, יספק נימוק לשלילת רישיון להוציא לאור עיתון בשפה הערבית בשם מג'לת אל תקדם. המשיב סירב לתת את הרישיון, בהסתמך על תקנה 94(2) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, המקנה לממונה על המחוז שיקול דעת מוחלט לסרב או לתת רישיונות כאמור ללא מתן נימוקים. העותר טען כי החלטת המשיב אינה סבירה, מפלה ופוגעת בשלום הציבור, וביקש לחשוף את הטעמים העומדים מאחוריה. בג"ץ קבע כי ההוראה בתקנה 94(2) מגבילה באופן משמעותי את יכולתם לעיין בהחלטת הממונה על המחוז. בית המשפט קבע כי ללא גילוי נימוקים, אין לעותר עילה לערעור, ואין די בטענות גרידא בדבר חוסר סבירות או אפליה כדי להצדיק גילוי. עם זאת, לאחר שהמנכ"ל מגלה את נימוקיו, בית המשפט יכול לבחון אותם. במקרה זה, המנכ"ל הפעיל נימוקים ביטחוניים וסיפק תעודת סודיות. בית המשפט קבע כי אימוץ שיטה זו של הגשת תעודת סודיות מאזן בין צורכי ביטחון המדינה לבין שמירה על זכויות יסוד והליכים משפטיים תקינים. עוד נקבע כי ההחלטה על גילוי או העלמת ראיות צריכה להתבסס על נסיבותיו הספציפיות של כל מקרה, ובמקרה זה צורכי ביטחון המדינה גברו על הצורך בעשיית צדק באמצעות חשיפת הראיות. השופטים, בהם השופט מ' אלון, י' בייסקי וג' נתניהו, בחנו את המידע החסוי וקבעו כי סירובו של הממונה על המחוז היה מוצדק. בסופו של דבר, הבקשה לצו מניעה מותנה נדחתה, והשופטים פסקו פה אחד לטובת המשיב.