עפ"ת 38612-02-12

תקציר

ארבעת הערעורים הללו עוסקים בסוגיה משותפת הנוגעת להגשת תעודת בלון המשמשת במקרים של נהיגה בשכרות. תעודת הבלון היא פתק המוצמד לבלוני גז המשמשים לכיול מכשירי ינשוף - מכשירים המשמשים למדידת כמות האלכוהול בנשימתו הנשיפה של אדם. הערעורים מטילים ספק גם בתקינות מכשיר הינשוף עצמו. לאחר בחינת פעולת הינשוף ואופי תעודת הבלון, השופט מגיע למסקנה כי מדובר ברשומה מוסדית שניתן להגיש כראיה על ידי טכנאי ממעבדת המכשור של המשטרה. באשר לתקינות מכשיר הינשוף, השופט קובע כי בעוד שהתביעה צריכה להוכיח כי המכשיר פעל כראוי, היא אינה מחויבת להגיש את תעודת הבלון ואת טופס הבדיקה התקופתית כראיה. מסמכים אלה צריכים להיות זמינים לנתבע, אשר יכול לבקש מעורך המסמכים להעיד אם יש להם טענות קונקרטיות על תקלה במכשיר. במקרים הפרטניים דוחה השופט את ערעוריהם של יעקב ברוך וליאב לוי, וקובע כי התביעה סיפקה ראיות נוספות מספיקות לאשמתם. השופטת מעניקה הצלחה חלקית לערעורה של מיכל גלאון מאחר שהתביעה לא הביאה ראיות לבדיקה התקופתית של מכשיר הינשוף ששימש בעניינה. השופט קובע כי ניתן להסיק נהיגה בשכרות מממצאים אחרים, והרשיע את גל און בנהיגה תחת השפעת משקה משכר. עונשה הופחת לשישה חודשים, כאשר חודשיים ירוצו עבודות שירות. ארבעת החודשים הנותרים הם על תנאי למשך שלוש שנים, שבמהלכן אסור לה לפגוע שוב. גם רישיון הנהיגה שלה נפסל ל-14 חודשים. גם ערעורו של אביתר אביגד נדחה, שכן השופט מוצא כי מכשיר הינשוף ששימש בעניינו כויל כראוי וטענותיו של אביגד בדבר תקינותו אינן נתמכות.