ע"פ 4959/19

תקציר

במקרה של ריבוי נאשמים, נגזרו על המערער במקור 25 שנות מאסר במסגרת הסדר טיעון בגין הריגה ואישומים נוספים הנוגעים לאירוע ירי שהסתיים במוות אחד ובפציעה קשה של קטין. עם זאת, לאחר בדיקה נקבע כי גזר דין זה מפר את עקרון אחידות הענישה. שותפיו, שהורשעו בסיוע לעבירות דומות, קיבלו עונשים קלים משמעותית של 6 ו-4 שנים ללא הסדר טיעון על העונש. פער זה הניע את בית המשפט לשקול מחדש את עונשו של המערער למרות היותו חלק מהסדר טיעון, שכן עקרון האחידות מכתיב עונשים דומים לנאשמים המעורבים באותה עבירה בנסיבות דומות. צוין כי אף שתפקידיהם המשפטיים של השותפים היו שונים, מעורבותם הייתה מרכזית, והנסיבות האישיות שצוינו בעניינם לא הצדיקו באופן מלא את פער הענישה. עוד הכיר בית המשפט בכך שלמרות שנאשם 3 היה קטין וכמעט ללא עבר פלילי, ונאשם 1 התמודד עם בעיות משפחתיות מורכבות אך עם עבר פלילי, הסיכונים לעבירה חוזרת לא גברו על הצורך בענישה עקבית. בנוסף, העונש שעליו דנה התביעה בשותפות לפשע הצביע במקור על עונש משמעותי יותר הקרוב לזה של המערער. משכך, חרף הסדר הטיעון, היה מוצדק להקל בעונשו של המערער בשל הפער החריג בהשוואה לעונשם של שותפיו. לבסוף הותאם בית המשפט את עונשו ל-18 שנות מאסר תוך שמירה על הפיצוי הקיים של 258,000 ₪ למשפחת המנוח, ומצא זאת ראוי בהתחשב בעקרון האחידות השיפוטית ובפערים שזוהו בגזר הדין בין הנאשמים.