ת"פ 52/08

תקציר

הנאשם, שוטר מג"ב, אירח את חברו, המנוח, בביתו. הנאשם הציג בגאווה את נשק השירות שלו, שלדעתו היה פרוק, וכיוון אותו לחזהו של המנוח תוך כדי לחיצה על ההדק, דבר שהביא למותו של המנוח. הסוגיה המרכזית בהכרעת הדין הייתה האם העבירה שביצע הנאשם היא הריגה או גרימת מוות ברשלנות. השופט סיכם את טענות הנאשם כי לא שאל את המנוח על מיקום הירייה וכי שוכנע שלא הייתה מחסנית בנשק בעת שלחץ על ההדק. התביעה טענה כי מעשיו של הנאשם מהווים הריגה, תוך הפגנת כוונה פלילית בדמות פזיזות כלפי אפשרות של תוצאה קטלנית. ההגנה טענה כי היסוד הנפשי היה לקוי וכי מעשיו של הנאשם היוו לכל היותר גרימת מוות ברשלנות. השופט ציטט בהרחבה את חקירותיו ועדותו של הנאשם, וציין סתירות בהודעותיו. הם מצאו כי התנהגותו של הנאשם הפגינה פזיזות, שהתאפיינה בלקיחת סיכון ממשי במודע לגרום לתוצאה, וטענתו כי היה בטוח שהנשק פרוק אינה אמינה. השופט העדיף את אמרותיו הקודמות של הנאשם במשטרה על פני עדותו, ומצא אותן מניפולטיביות ולא נכונות. בנוסף, דנה השופטת במהימנותו של אחיו של הנאשם, שהעיד מטעמו של הנאשם, והגיעה למסקנה כי גרסתו לאירועים אינה אמינה. בסופו של דבר הרשיע השופט את הנאשם בהריגה, וקבע כי מעשיו היוו סטייה משמעותית מהתנהגות סבירה וכי הוא פעל בפזיזות, תוך קיום היסוד הנפשי הנדרש לעבירה.