ע"א 45476-05-23

תקציר

במקרה דנן התייחס בית המשפט לשאלה האם יש לחייב את המשיבים ברווח יזמי בגין שימוש בלתי מורשה בנכסים מסוימים, לרבות יחידות דיור ומחסן המשמש לפעילות צדקה ובית כנסת. בית המשפט הציע לקבל את ערעור המדינה, ולחייב את המשיבים לשלם דמי שימוש עבור שלוש יחידות הדיור, לרבות רווח יזמי, תוך הכרה בהן כהטבות שהופקו שלא כדין. בית משפט קמא שגה תחילה בכך שלא גבה תשלום עבור השימוש במחסן לפעילות צדקה ובית כנסת. עם זאת, ערכאת הערעור שקלה האם ניתן לפטור את המשיבים מפיצוי מלא בגין שימושים אלה, בהתחשב באופיים הצדקתי. למרות עמדתם הלא ברורה של המשיבים והסכמתו החלקית של השמאי שלהם, אישר בית המשפט כי החיובים צריכים להתיישב עם טובת ההנאה הבלתי מורשית שהופקה. חוק ההתעשרות, ולא אמצעי ענישה, הנחה החלטה זו, והדגיש כי שימוש בלתי חוקי מחייב השבה. בית המשפט הבחין בין התעשרות כלכלית מיחידות הדיור לבין תועלת פחותה פוטנציאלית מפעילויות הקשורות לצדקה, מה שהביא לבחינה נוספת של בית משפט קמא כדי לקבוע אם יש להתאים את ההשבה לשימוש הצדקה. משכך, הורה בית המשפט לערעורים לבית משפט קמא לבחון מחדש את ההגינות שבהטלת השבה מלאה בגין השימוש במחסן, תוך אישור חיובים בגין יחידות הדיור. לא נקבעו הוצאות, והצדדים התבקשו לדווח על תיקים תלויים ועומדים עד ליום 15.4.2024. השופטת א' ואגו והשופטת גאולה לוין הסכימו, ועל בית משפט השלום הוטל לעקוב אחר המעקב תחת הנחיה פרוצדורלית מתאימה.